|
|
|
|
במקרה של לידת תאומים קשה מאד לקבוע נורמות. הגישה ללידה שונה מבית חולים אחד למישנהו
וצורת הלידה נקבעת בהתחשב בגודל התאומים ובמצגים שלהם. מדיניות בתי החולים השונים מתייחסת
גם להליך הלידה הנרתיקית, ובחלק מהם מעבירים את היולדת לחדר ניתוח לאחר פתיחה מלאה
להמשך הלידה. תהליך הלידה מסובך יותר בלידת תאומים מאשר בלידת יחיד, אבל רוב הסיכויים
שהלידה תעבור לא סיבוכים מיוחדים, וקיימת סבירות גבוהה ללידה נרתיקית. למרות זאת, הסבירות
לניתוח קיסרי בהיריון תאומים עדיין גבוהה יותר מאשר בהריון יחיד.
צירוף מצגים אפשריים של שני העוברים:
ראש // ראש - לידה נרתיקית מתרחשת בסבירות גבוהה כאשר שני
העוברים נמצאים במצג ראש. צירוף זה מתרחש בכ-40% מכלל הלידות. (חלק מהמחקרים מדברים
דווקא על שכיחות של כ-70% במצג זה)
ראש // לא ראש -לידה נרתיקית מתרחשת גם כשהתאום הראשון, זה
הקרוב יותר לתעלת הלידה, נמצא במצג ראש והשני במצג עכוז או במנח רוחבי. צירוף זה קורה
בשכיחות של כ-30% מההריונות. לאחר לידת העובר הראשון שנולד במצג ראש, מקובל לבצע היפוך
חיצוני של העובר השני למצג ראש. במקרים של מנח רוחבי, ניתן לנסות להפוך אותו למצג רגליים
(ע"י היפוך פנימי – זהו המקרה היחיד במיילדות שבו ניתן לבצע היפוך פנימי של העובר)
וליילד בשליפה שלמה של מצג העכוז. לא מבצעים חילוץ כזה כאשר לפי ההערכה מוקדמת, משקלו
של התאום השני גדול בהרבה ממשקלו של הראשון.
לא ראש // לא ראש / ראש – כאשר התאום הראשון נמצא במצג עכוז
או במנח רוחבי והשני במצג עכוז או אפילו ראש, ההמלצה היא ליילד את צרופי המצגים הללו
בניתוח קיסרי יזום. ישנן גישות יותר ליברליות המאפשרות לידה נרתיקית גם לשילובים אלה.
החשש העיקרי בשילוב של עכוז/ראש הוא נעילת התאומים (locked twins), שבו ראש העובר שנולד
ממצג עכוז נכנס בו זמנית לאגן יחד עם ראש העובר השני שנמצא במצג ראש וננעל על ידו.
לידת תאומים נרתיקית דורשת הכנות מיוחדות ומאחר והיא נחשבת תמיד ללידה מסובכת עם סיכויים
גבוהים יותר להסתבכות עתידית, לכן נוסף על הצוות המיילד, חייב להיות מרדים זמין, שני
רופאי ילדים, שתי מנות דם זמינות וחדר ניתוח מוכן וערוך לניתוח קיסרי. ברוב בתי החולים
ממליצים על מתן זריקת אפידורל (או הכנה למתן אפידורל) היות והסבירות לניתוח קיסרי גבוהה
יחסית, כמו כן, את ההיפוך והחילוץ של העובר השני מומלץ לבצע תחת השפעה של הרדמה אפידורלית.
מתן אוקסיטוצין (פיטוצין) לצורך הגברת הצירים בזמן הלידה, פחות מקובל בהריונות אלו
מחשש לקרעים ברחם, אולם הוא יכול להיעשות בזהירות תוך השגחה טובה וניטור הלחץ התוך-רחמי.
מהלך הלידה - שלב ראשון – עד לפתיחה מלאה ולתחילת לידה - מחברים
שני מוניטורים – אחד לכל עובר. עובר ראשון, הקרוב יותר לתעלת הלידה, מחובר למוניטור
פנימי (רק לאחר פקיעת המים) ועובר שני למוניטור חיצוני (על בטן האם). הגרף ירשום שני
קצבי דופק שונים זה בצד זה. שלב שני –המורכב למעשה משני "פרקים" - התינוק הראשון יימסר
בצאתו לצוות המיילדות אגב חיתוך מיידי של חבל הטבור. בשלב זה, לרוב נסגר מעט צוואר
הרחם הוא נפתח שוב בעזרת צירים נוספים. הרופא המיילד יכניס את ידו לתוך הרחם על מנת
לוודא את מצג העובר הנותר. אם יש לעובר השני שק מי שפיר משלו – הרופא יפקע אותו, יוודא
שאין צניחה של חבל הטבור ויחבר אליו את המוניטור הפנימי. בעבר רווחה הדעה, שעל העובר
השני להיוולד תוך 15 דקות לכל היותר. כיום, כאשר הניטור תקין, נותנים ללידה להתפתח
בקצב שלה. הרווח הממוצע בין לידת שני תאומים הוא 21 דקות, אך היו דיווחים של בין דקה
אחת עד 134 דקות (שעתיים ורבע) רווח ביניהם. שלב שלישי - השיליה, או השיליות, יוצאות
אחרי צאת התאום השני.
סיבוכים אפשריים בלידת תאומים ואחריה - צניחת חבל הטבור –
במיוחד לאחר לידת התאום הראשון בצירוף מצגים ראש/לא ראש.
הפרדות שיליה – לאחר לידת העובר הראשון ישנה הפחתה ניכרת בלחץ התוך-רחמי, שינוי פתאומי
זה עשוי לגרום להיפרדות שיליית העובר השני לפני לידתו.
כשלון ביילוד העובר השני – במקרה זה תעבור האשה לידה מעורבת, כלומר גם לידה נרתיקית
וגם ניתוח קיסרי. ככל שיש פחות מיומנות בלידת תאומים נרתיקית כך יתעורר יותר צורך לפתור
את בעיות הלידה של התאום השני בניתוח.
דימומים בלידה ואחריה – הסיבוך הנפוץ ביותר לאחר לידת תאומים, בין אם בלידה וגינלית
ובין אם בניתוח קיסרי.
סגירת צוואר הרחם לאחר לידת התאום הראשון – בספרות תוארו מקרים של לידה מאד מוקדמת,
שבה נקשר חבל הטבור של העובר הנולד, לאחר מכן נסגר צוואר הרחם, הצירים פסקו והתאום
השני נולד כעבור שבועות עד חודשים. במקרים מסויימים יישקל מתן אוקסיטוצין כדי לסייע
בלידת התאום השני.
בהמשך:
הריון תאומים
הנקת תאומים
הורות לתאומים
על הכותבת
|
|
|
|
|
הצטרפו לרשימת הדיוור
וקבלו עדכונים שוטפים
|
|
|
|
|
|